החלטה בתיק מ"ת 14572-06-13

1.  בתיק זה הוגש נגד חמישה נאשמים, שהמבקש הוא מס' 2 בהם, כתב אישום בגין עבירות סמים. המבקש נאשם בקשירת קשר לביצוע פשע ובניסיון לייבוא סם מסוכן. מדובר באירועים שעל פי כתב האישום החלו סמוך לחודש אוקטובר 2012.

2.  במסגרת החקירה נתבקשה על ידי המשטרה תפיסת שני כלי רכב השייכים לכאורה למבקש (זאת בנוסף לכלי רכב אחרים של נאשמים אחרים), האחד רכב פרטי ביואיק מס' 2402460 והשני הוא משאית איסוזו מס' 32910915.

בינתיים נתפס רכב הביואיק על ידי המשטרה ואילו המשאית עדיין בידיו של המבקש.

3.  המבקש הגיש בקשה להחזיר לו את רכב הביואיק ולא לתפוס את המשאית, והוא מוכן כי על שני הרכבים יוטל עיקול וכן מסכים להמציא ערבויות צד ג' להבטיח כי הרכבים לא יוברחו.

המשיבה מבקשת לתפוס גם את המשאית, והיא מסכימה לשחרור הרכבים בתנאי שבית המשפט יאסור על העברת כלי הרכב לאחרים, יורה על רישום עיקול על הרכב, יורה על שיעבוד פוליסת הביטוח וכן על המצאת ערבויות בנקאיות בשווי 30% משווים של כלי הרכב. לגבי הביואיק נטען כי שוויו לפי מחירון לוי יצחק 51,000 ש"ח ולגבי המשאית נטען כי שוויה כ-40,000 ש"ח, אף שהוצגה קבלה על רכישתה בשנת 2006 תמורת 25,000 ש"ח.

4.  ב"כ המבקש מסתמך על הוראות סעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה"), לפיו במקרה של הרשעה בעבירה של עסקת סמים, רשאי בית המשפט להורות על חילוט רכוש אשר שימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או שהושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה. כן הפנה לסעיף 36ו לפקודה, שעניינו סעדים לחילוט רכוש, לפיו ניתן לבקש סעדים זמניים, כאשר לדבריו הסעד של תפיסה בפועל הינו הכרחי.

ב"כ המבקש טוען כי בפועל שייכים שני כלי הרכב לחברת ד.ו.ד אילוז פרוייקטים בע"מ, ולא למבקש באופן אישי, וכן הוא טוען כי רכב הביואיק משמש את אביו של המבקש והמשאית דרושה לפעילות סדירה של החברה.

לטענת ב"כ המבקש, לא נטען כי כלי הרכב שימשו כאמצעי לביצוע העבירה ואין בסיס להנחה כי הושגו כתוצאה מביצוע העבירה. לעניין זה הגיש מסמכים לפיהם כלי הרכב בידי החברה מאז שנת 2007, דהיינו שנים רבות לפני האירועים נשוא כתב האישום. כן הגיש מסמך מרו"ח של החברה, מר יצחק אילוז, המאשר כי המשאית הינה בבעלות החברה ומשמשת את החברה לעבודתה. כמו כן הגיש חשבוניות הקשורות בעבודות שביצעה החברה וטען כי רכב הביואיק נמסר לחברה במקום תשלום במזומן.

5.  המשיבה טוענת כי אין בסיס להניח שכלי הרכב שייכים לחברה שכן הם רשומים על שמו של המבקש ולא על שם החברה. כן נטען כי המבקש הוא המנהל ובעל המניות היחידי של החברה, כך שאין לדבר משמעות. לטענת המשיבה, אם לא יתפסו כלי הרכב או לחילופין אם לא תינתנה ערבויות מתאימות, ישנו חשש שהמבקש יבריח את כלי הרכב.

אשר לטענה כי כלי הרכב נקנו זמן רב לפני העבירות ומכאן שאין קשר בינם לבין העבירות, הפנתה ב"כ המשיבה לסעיף 31(6)(א)(בב) לפקודה, לפיו קיימת חזקה לגבי כל רכוש של אדם שהוכרז סוחר סמים, שיראה כרכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם הוכיח הנידון בין היתר כי הרכוש שהגיע לידי בעליו "לא יאוחר מ-8 שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נידון".

6.  לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, בהתחשב בכך שכלי הרכב נקנו שנים רבות לפני ביצוע לכאורה של העבירות המיוחסות למבקש, זאת על אף החזקה שבסעיף 31 לפקודה, בהתחשב בכך שרכב הביואיק משמש את אביו של המבקש ואף נתפס כשהאב נוהג בו ובהתחשב בכך שהמשאית משמשת את העסק המופעל על ידי המבקש ודרושה לפעילותו השוטפת, יש מקום להורות על שחרור כלי הרכב. עם זאת, כדי להבטיח ככל האפשר שכלי הרכב לא יוברחו, מותנה השחרור בתנאים המפורטים להלן:

א.  רישום עיקול על כלי הרכב לטובת המשיבה.

ב.  שיעבוד פוליסות הביטוח של כלי הרכב לטובת המשיבה.

ג.  אני אוסרת על המבקש ו/או כל אדם מטעמו להעביר את הבעלות בכלי הרכב לאחר.

כמו כן אני אוסרת על העברת החזקה בכלי הרכב לאחרים, מלבד אביו של המבקש ו/או החברה ועובדיה, ככל שנדרש שימוש ברכב לצורך פעילותה השוטפת של החברה.

ד.  לגבי כל אחד מהרכבים יפקיד המבקש ערבות כספית או ערבות בנקאית בסך 10,000 ש"ח.

במידה שהמבקש לא יעמוד בתנאים המפורטים לעיל, יתפסו ויוחזקו כלי הרכב בידי המשיבה עד לסיום ההליכים.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.